בג"צ 6031/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה בעניין תפילת יהודים בהר הבית. העותרים לא מיצו את ההליכים התקינים טרם הגשת עתירתם, ועל כן ערעורם אינו תקף. זוהי דרישה סטנדרטית במשפט הישראלי, הנחוצה לסדר טוב, יעילות וניסיון כן לפתור את הסכסוך ללא משפט. כמו כן, ספק אם העתירה הוגשה מתוך כוונה כנה לפתור את הסוגיה, או רק כהליך פרוצדורלי פורמלי להופיע בבית המשפט. יתר על כן, העתירה נעדרת נסיבות חדשות או משתנות המצדיקות את התערבותו של בית המשפט בעניין שכבר הוכרע פעמים רבות. הר הבית הוא תחום רגיש ומורכב, והתערבות בית המשפט בסידורי הביטחון בו זהירה, במיוחד במשולש הגבולות דת, מדיניות חוץ וסדר ציבורי. אלה עניינים שמוטב להשאיר לשיקול דעתה של הרשות המבצעת. העותרים, בהיותם דמויות חוזרות בעתירות הר הבית, היו צריכים להיות מודעים להתערבות השיפוטית המצומצמת מאוד במקרים כאלה. בנוסף, בקשת העותרים ל"צו ביניים" מוטעית, שכן מטרתה לשנות, ולא לשמר, את המצב הקיים. מטעמים אלה נדחית העתירה, והעותרים נדרשים לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.