ת"פ 232/91

תקציר

גזר הדין עוסק בנאשם המואשם בעבירות מין במשפחה, לרבות התעללות ותקיפה של שתי בנותיו הקטינות. בשל מצבו הנפשי של הנאשם, הוא נקבע כבלתי כשיר לעמוד לדין ונזקק לאשפוז במוסד פסיכיאטרי. ההגנה ביקשה לבסס את חפותו של הנאשם לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי. עם זאת, הפרקליטות ביקשה לעצור את ההליכים. בית המשפט בחן את עדויות הקורבנות הקטינים ואת הראיות התומכות. נמצא כי בעוד עדותו של חולה נפש קבילה, מחלת הנפש של הנאשם מנעה ממנו להעיד. עוד קבע בית המשפט כי אחיו ואביו של הנאשם, עדי ההגנה המוצעים, אינם יכולים למסור כל עדות רלוונטית. בהתבסס על ראיות התביעה, שכללו את עדויות הקורבנות וראיות תומכות, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות משמעותיות המצביעות על אשמתו של הנאשם. עם זאת, בשל אילוצי סעיף 170 וחוסר יכולתו של הנאשם להשתתף באופן מלא במשפט, החליט בית המשפט לעצור את ההליכים ולא לזכות את הנאשם. החלטה זו התקבלה מאחר שהחוק אינו מחייב את התביעה להציג כמות ראייתית נרחבת במצב ספציפי זה. לפיכך, נקבע בפסק הדין כי ההליכים נגד הנאשם יופסקו, ולא יובילו לזיכוי, נוכח הראיות המשמעותיות המפלילות אותו.