ת"א 58775-12-13

תקציר

התובעים, הבעלים החוקיים של נכס הממוקם ברחוב נורדאו 4 בהרצליה, הגישו תביעה נגד הנתבעים לפנותם משתי יחידות דיור בנכס, אותן חכרו מקודמיהם של התובעים. הנתבעים, בני זוג גרושים, טענו מנגד כי עומדת להם הזכות להישאר בחזקת הדירות מכוח זכויות הדיירות המוגנת. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם הנתבעים הפרו את תנאי חוזה השכירות שלהם בכך שביצעו שינויים בנכס ללא הסכמת המשכירים והאם הם זכאים לדיירות מוגנת. השופט פסק לטובת התובעים בשני הסעיפים. הנתבעים אכן הפרו את חוזה השכירות בכך שביצעו שינויים ותוספות נרחבים בנכס המושכר ללא אישור הבעלים ולא קיבלו את האישורים הנדרשים. כמו כן, השופט קבע כי טענת הדיירות המוגנת של הנתבעים משוללת כל יסוד. חוזה השכירות המקורי לא ציין את משך תקופת השכירות ולא ציין מעמד מוגן כלשהו. למרות שחוזה השכירות השני התייחס במפורש לחוק הגנת הדייר, השופט מצא כי זכויות הדיירות המוגנת של הנתבעים לא נקבעו. עוד קבע השופט כי לנתבעים אין זכות לחזקה בלעדית בחלקים כלשהם בנכס מחוץ לדירות עצמן. כל החזקה בשטחים אלה מהווה הפרה של חוזה החכירה ומהווה הסגת גבול. באשר לטענת הנתבעים כי בעלי הדירות הקודמים הסכימו בעל פה לשינויים, קבעה השופטת כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בעניין זה. התנהלות הבעלים לא מעידה על הסכמה או ויתור על זכויותיהם, במיוחד בהתחשב בכך שהבעלים לא היו מודעים לשינויים. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבעת הפעילה מספרה בשטח המושכר ללא רשות, בניגוד לחוזה השכירות. עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובעים כי הנתבעים נטשו את הנכס, שכן טענה זו התייחסה רק לדירה בה המשיך התגורר בן הזוג השני לאחר גירושיהם. השופט הורה לנאשמים לפנות את המקום ולפנות את התוספות הבלתי מורשות מחצר הנכס. כמו כן הוטלו עליהם חבות ביחד ולחוד בהוצאות המשפט של התובעים, בסך כולל של 14,500 ₪. התביעה הכספית שהגישו התובעים נדחתה, שכן השופט מצא אותה בלתי מוצדקת על פי נסיבות המקרה. הפינוי ופינוי התוספות הורו להסתיים עד ליום 1.2.2017, מה שאיפשר לנתבעים זמן לארגן את עזיבתם.