רע"א 2037/04

תקציר

במקרה זה הגיש המשיב תביעת לשון הרע נגד בנק בעקבות כתבה בעיתון "גלובס" בה נטען כי פוטר בשל התנהלות כספית פסולה. במהלך הליך הגילוי נמנע המשיב מלגלות את קיומן של שיחות מוקלטות עם עובדי הבנק. הבנק ביקש גישה לקלטות אלה, שניתנה על ידי כבוד הרשם א' עזר, אך העיון הותר רק לאחר שהעדים העיקריים של הבנק מסרו תצהירים, תוך איזון בין הצורך בבדיקת ראיות לבין שמירה על שלמות עדויות העדים. על החלטה זו ערער הבנק לבית המשפט המחוזי, שם אישר כבוד השופט ס' דותן את פסק הדין והדגיש כי אל לערכאות הערעור להתערב בקלות בהחלטות פרוצדורליות שאינן פוגעות בהגנה ומסייעות לגילוי האמת. לאחר מכן ביקש הבנק לערער עוד, וטען כנגד החיסיון הזמני שניתן לקלטות, בטענה כי הוא אינו מוצדק על פי אמות המידה שנקבעו במקרים קודמים כמו ע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הסדרים. עם זאת, הבקשה לערעור נוסף נדחתה, כאשר בית המשפט אישר כי ההחלטה הפרוצדורלית אינה חורגת מאמות מידה שנקבעו ונתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי. ערכאת הערעור הסכימה כי עיכוב בדיקת הקלטת היה מוצדק כדי להבטיח שהתצהירים של עדי הבנק לא היו משוחדים, ומכאן שלא התקיימו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות ערעור בערכאה שלישית. לפיכך, בקשת הבנק למתן רשות ערעור, יחד עם הבקשה לעכב את ביצוע ההחלטה, נדחתה ביום 16.3.2004.