ת"א 43803-12-15

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הכשרת חברה לביטוח, קרנית - הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ואסם - המעסיקה, בטענה כי נפגע בתאונת דרכים. התובע טען כי נפגע ממלגזה נהוגה על ידי עובד של אסם בעת שעבד אצלו. לפיכך דרש התובע לפצותו בגין נזקיו מכרנית, ובחילופין מהכשרה, כמבטחת המלגזה. קרנית שלחה הודעת צד ג' לאסם ולמעסיק, ודרשה כי אם קרנית תימצא חייבת בפיצוי התובעת, עליהם לשפות אותה. השופטת קיבלה את גרסת התובע לאירועים וקבעה כי הוא אכן נפגע ממלגזה שנהגה על ידי עובד אסם במהלך עבודתו. עם זאת, השופטת קבעה כי הכשרה אינה אחראית לפצות את התובע משום שלנהג לא היה רישיון נהיגה בתוקף, דבר המהווה הגבלה קבועה על תחולת פוליסת הביטוח. לפיכך, חובתה של קרנית לפצות את התובע קמה מכוח חוק הפיצויים. השופטת קיבלה גם את הודעת הצד השלישי של קרנית נגד אסם והמעסיק, שכן הוכח כי המעסיק התיר לעובד להשתמש במלגזה, ביודעו שאין לו רישיון נהיגה בתוקף. לאחר מכן קבעה השופטת את נכותו של התובע בשיעור של 57.25% (אורתופדית ונפשית), וקבעה את נכותו התפקודית על 50%. השופטת פירטה את הפסדי העבר והעתיד של התובע, לרבות הפסדי שכר, אובדן כושר השתכרות, הפסדי פנסיה/זכויות סוציאליות, נזקים לא ממוניים, סיוע לצד ג', הוצאות רפואיות והוצאות ניידות, שהסתכמו בסך של 1,866,600 ₪. לאחר ניכוי ההטבות שהתקבלו מהביטוח הלאומי, הורה השופט לקרנית לשלם לתובע פיצוי בסך 1,132,510 שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 7,000 שקל. בנוסף, השופט הורה לקרנית לשלם להכשרה הוצאות סבירות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 שקל בגין הסכסוך האמיתי שהיה קיים ביניהם. לבסוף, קיבלה השופטת את הודעת הצד השלישי והורתה לאסם ולמעסיק לשפות את קרנית בגין הסכום ששולם לתובעת והוצאותיה, ביחד ולחוד.