ע"א 11416/04

תקציר

המערערת, שנפצעה בתאונת דרכים שגרמה גם למותם של בעלה ובנה, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתביעת נזקי הגוף שלה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי פסק לה פיצויים על בסיס אחוזי נכות מסוימים ושיעור מסוים של פוטנציאל השתכרות. הן המערער והן המשיב (ככל הנראה הנתבע) לא היו שבעי רצון מסכום הפיצוי שנפסק והגישו ערעורים. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה קביעת כושר ההשתכרות של המערער. המערערת טענה כי הערכת בית המשפט המחוזי לגבי הכנסותיה העתידיות הייתה נמוכה מדי, בעוד שהמשיב סבר כי היא נדיבה יתר על המידה. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם פסק דין קודם בתביעה נפרדת, שקבע את כושר ההשתכרות של המערערת כתלויה, צריך לחייב גם את תביעתה הנוכחית לנזקי גוף. בית המשפט הגיע למסקנה כי שתי התביעות, בהיותן תוצאה של אותה תאונה, אינן צריכות להסתיים בקביעות שונות של שכרו של המערער. לעשות זאת יוביל לחוסר עקביות ולפיצוי מוגזם. לפיכך, הערעור הנוכחי נדחה, והערעור שכנגד התקבל, כלומר הפסד השתכרותה של המערערת יחושב על בסיס השכר שנקבע בתביעתה הקודמת כתלויה. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות.