דב"ע מו/8 - 3

תקציר

במקרה דנן הוגש ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע אשר הורה למערער לשלם פיצויי פיטורים למשיב בגין כל תקופת עבודתו באתר התעשייה האווירית בבאר שבע. המשיב עבד במקום ברציפות משנת 1977 ועד לפיטוריו על ידי קבלני עבודה שונים, לרבות המערערת. למרות השינויים שחלו בקבלנים, אופי ותנאי עבודתו, כמו גם פיקוחו הישיר, נותרו ללא שינוי לאורך כל הדרך. הסוגיה המרכזית הייתה האם יש להתחשב בוותק אצל מעסיקים קודמים בחישוב פיצויי הפיטורים של המעסיק הסופי. בית הדין אישר כי העבודה הייתה במקום עבודה אחד הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה תפעולית, והחיל את סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, המזכה עובד בפיצויי פיטורים מהמעסיק האחרון אם עבד באותו מקום במשך שנה. טענת המערערת כי סעיף 1(א) הוחל בטעות נדחתה, שכן תפקידה ותנאי עבודתה של המשיבה נותרו עקביים, דבר המדגיש את הרציפות המנהלית ללא קשר לחילופי מעסיקים. בנוסף, היה על המערערת להכיר חובות ירושה בדבר זכויות עובדים מחוזים קודמים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת נדרשה לשאת בהוצאות משפט. ההחלטה מדגישה את כוונת המחוקק לשמור על רציפות זכויות העובדים גם מול מעסיקים מתחלפים, במיוחד בדיני עבודה מגנים.