ה"פ 30/90

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה שהגישה אגודה שיתופית למשחטת עופות בנגב, להעברת הליכי כינוס נכסים למשקם לפי חוק הסדרים למגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992. החברה שיעבדה את נכסיה להבטחת חובות למספר משיבים, מה שהוביל את בית המשפט למנות כונסי נכסים ומנהלים לנכסיה. עם זאת, העתירה מבקשת לעצור הליכים אלה ולהעבירם למוסד שיקומי כמפורט בחוק. פסק הדין בוחן את מהות החוב של החברה, עיתוי כינוס הנכסים והשלכות חוק ההסדרים למגזר החקלאי המשפחתי. מסקנתה היא כי בעוד שהחוב של החברה נופל בגדר החוק, הליכי הכינוס החלו טרם חקיקת החוק. כמו כן, לכינוס הנכסים נגרמו הפסדים ניכרים מתחילת שנת 1993, והחוב המצטבר אינו מכוסה על ידי החוק. לפיכך, העתירה להעברת ההליכים לשיקומי נדחית. בית המשפט מדגיש את נסיבותיו הייחודיות של המקרה, לרבות ההפסדים המתמשכים בכינוס הנכסים, ההופכים את מינוי המשקם לבלתי מעשי. פסק הדין מבהיר גם את תפקידו של כונס נכסים, את יחסיו עם בית המשפט ועם הנושים המובטחים, ואת הגדרת "חוב כולל" ו"חוב בסיסי" על פי החוק. באופן משמעותי, היא מדגישה את החשיבות של אי פרשנות החוק באופן המוביל לסתירות לוגיות, במיוחד כאשר מדובר בהחלת החוק על החוב ובמינוי משקמים. בדחותו את העתירה הורה בית המשפט לעופות הנגב לשאת בהוצאות ואגרות בסך כולל של 10,000 ₪ לטובת המשיבים.