רע"א 9121/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המחלוקת הראשונית הייתה בין חברי מושב שדה משה לבין המושב עצמו, בנוגע לחובם לכאורה של החברים למושב. המבקשים, חברי המושב, ביקשו כי בית המשפט יכריז על פסק השיקום – שניתן על ידי המשקם – בטל, שכן הוא לא שקל כראוי את החוב שחב להם המושב. הם גם ביקשו החזר של הסכומים שנגבו מהם על ידי המושב, בתוספת ריבית, וכי המושב יתאפשר הפחתת חוב רק לאחר המצאת מסמכים הנוגעים להפחתות חוב קודמות לנושים אחרים. ההיסטוריה הארוכה של תיק זה כוללת פסקי דין רבים של בתי המשפט, לרבות צו לבחינה מחדש של צווי תשלום שהוציא המפרק שמונה לאחר פירוק המושב, ומספר קביעות בנוגע לחובם של המבקשים. העניין הסתבך בסוגיות הנוגעות לנטל ההוכחה ולסכומים השונים בהם הכירו גורמים שונים במועדים שונים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עליו ביקשו המבקשים לערער, קבע כי על פסק ההשבה לעמוד, שכן הוא התבסס על טעמים סבירים והמבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לסתור את הנתונים שהציג המושב. לפיכך, בקשת רשות הערעור, שגם אותה דחה בית המשפט העליון, לא העלתה עניינים בעלי אופי עקרוני כללי המצדיקים דיון מיוחד, ופסק הדין הקודם עמד בעינו. פסק דין זה, מיום 11.10.2009, מחזק את ההחלטות הקיימות ומורה למבקשים לשאת בהוצאותיהם.