ערר 85030/14

תקציר

בשנת 2005 הוציאה העירייה תעודה לפיה אין חובות הקשורים לנכס ספציפי וכי אין רישום בהיטל השבחה. עם זאת, כאשר נמכר הנכס בשנת 2013, חויב המערער בהיטל השבחה. הוועדה המקומית טענה כי האישור ניתן בשל פטור לקרקע למגורים בשכונות שיקום, שמאז חדלו לחול על מגרשים ריקים. עמדת הוועדה הייתה כי המערערת חייבת בהיטל השבחה, והפטור הקודם לא שלל חבות זו. ועדת הערר נדרשה להחליט אם הפטור, הקבוע בסעיף 19(ב)(1) לתוספת השלישית, חל במקרה זה. הם מצאו כי הכרזת השכונה כשכונת שיקום הייתה תקפה בעת מכירת הנכס וכי הפטור אכן צריך לחול. בנוסף, מצאה הוועדה כי הערכת הנכס על ידי הוועדה המקומית הייתה לקויה. היא לא לקחה בחשבון את התנאים הסביבתיים של המגרש, כנדרש בתכנית 2215ג', הקובעת שטח מגרש מינימלי של 200 מ"ר לבנייה חדשה. מאחר שחלקה של המערערת בחלקה היה 145 מ"ר בלבד, היטל ההשבחה לא יכול היה לעמוד. לסיכום, ועדת הערר פסקה לטובת המערער, ביטלה את היטל ההשבחה והורתה לוועדה המקומית לשאת בהוצאות המערער. ההחלטה התקבלה פה אחד.