בש"פ 2997/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור שניתן על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב. נגד המערער הוגש כתב אישום באשמת סחר בסמים מסוכנים, ובפרט קוקאין ו-MDMA. כתב האישום הראשוני ייחס למערער סעיף אחד של מכירת סמים, אך בהמשך תוקן כך שיכלול חמישה מקרים נוספים. הערעור מתייחס להחלטת בית משפט השלום בתל אביב לשחרר את המערער למעצר בית ולא להחזיקו במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו והורה על מעצרו של המערער. המחלוקת העיקרית בין שתי הערכאות הנמוכות נסובה סביב עוצמת הראיות והאם יש עילה מספקת לחרוג מהמדיניות המקובלת של מעצר נאשמים בעבירות סחר בסמים. לאחר בחינת חומר הראיות, קבע השופט כי קיימות די ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום וכי עוצמת הראיות מוצקה דיה כדי להצדיק מעצר. השופט ציין כי טענתו של המערער כי שהה בבית אמו בתקופה הרלוונטית סותרת דו"ח תצפית שהציב אותו בזירת הפשע. בעוד שמהימנותו של הרוכש עשויה להיות מוטלת בספק, השופט נחה דעתו כי הראיות אינן מצביעות על קשיים משמעותיים בעדותו בשלב זה. בנוסף, העובדה שהשיחות המבוימות בין המערער לשוטר סמוי לא הוקלטו אין בה כדי לשלול את ערכן כראיה מפלילה. לסיכום, השופט קבע כי אין סיבה לחרוג מהנוהג המקובל של מעצר נאשמים בסחר בסמים. בהדגישו את חומרתן של עבירות אלה ואת שכיחותן, דחה השופט את הערעור, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד לתום ההליכים המשפטיים.