ע"א 4787/06

תקציר

התיק נסוב סביב חוזה משנת 1951 הנוגע לקרקע במג'ד אל-כרום, שנחתם על ידי בני משפחה שונים של מנאע. המערערים טענו כי החוזה מקנה להם את הזכויות בחלק מהמקרקעין שבבעלות חוסיין מנאע, אך המשיבים טענו כי הזכויות שייכות לאחיו עלי. לאחר ניסיונות כושלים לבסס בהירות ותוקף של תנאי החוזה והשלמת התשלומים, ביקשו המערערים משנת 1998 לתקן את רישום המקרקעין בטענה שרישומו של חוסיין היה מזויף. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, וקבע כי החוזה אינו תקף בשל חוסר ודאות לגבי מושגי מפתח כגון פרטי נכס ספציפיים ומחיר. המערערים טענו כי תביעתם אינה מיושנת שכן נודע להם על נושא הרישום רק בשנת 1974. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את הדחייה על יסוד תקופת ההתיישנות, בקובעו כי תביעת המערערים פקעה זמן רב לפני הגשת התביעה. למרות שהחוזה הצביע על עסקת נדל"ן, הוא לא עמד בדרישות הספציפיות הדרושות לאכיפה. למרות זאת, התיר בית המשפט למערערים להגיש תביעה נפרדת להשבת התמורה ששולמה. ערעורי שני הצדדים נדחו בסופו של דבר, כאשר פסק הדין הדגיש את הכללים הפרוצדורליים הנוגעים להתיישנות והפציר במשפחה להגיע לפתרון ידידותי. לא חויבו בהוצאות בשל אופייה המשפחתי של המחלוקת.