עמ"נ 65584-01-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על תשלום היטל השבחה, שהוא מס על עליית ערך מקרקעין עקב החלטות תכנוניות. הערעור נדחה משום שאירוע המס המקים את החבות בהיטל התרחש בעת אישור תכניות ההשבחה, שנים לפני שהמערערים טענו אחרת. המערערים, שחכרו את הקרקע המדוברת לדורות, חייבים בהיטל על פי החוק. עוד קובע בית המשפט כי החלטות המועצה אליהן התייחסו המערערים כראיה לעמדתם התקבלו לאחר אירועי המס ולפיכך אינן רלוונטיות. זאת ועוד, פרשנות חוזה החכירה מלמדת כי המערערים לא נדרשו להשיב את הקרקע למינהל מקרקעי ישראל או לחתום על חוזה חכירה חדש לצורך שימוש בקרקע בהתאם לייעודה החדש. לפיכך, לא מתקיימים התנאים לכך שרשות מקרקעי ישראל תשלם את ההיטל במקום המערערים, כפי שנקבע בחוק. בית המשפט מדגיש כי אין תפקידו לברר את העניינים האזרחיים שבין המערערים לבין רמ"י בנוגע להחזר אפשרי של ההיטל. לבסוף, התנהלות המערערים, קרי מכירת זכויותיהם במקרקעין מבלי להשיב כל חלק ממנה, תומכת בדחיית הערעור. הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לכסות את הוצאות המשיב.