ת"א 7256-11-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב ליקוי הייצור של חלק מהפגושים שהותקנו בנמל הכרמל, אשר יוצרו על ידי חברת IRM על פי תוכניות שסיפק התובע, ארנסון. הפגושים היו חלק מפרויקט גדול יותר שניהלה ארנסון עבור חברת נמלי ישראל, שבגינו זכתה ארנסון במכרז. הפגושים נמצאו עם פגם בריתוך שגרם נזק לגלילי הגומי ולסולמות. פגם זה התרחש במהלך תהליך הייצור בהודו, שם ריתך IRM את "סולם" המגן לזרועות התומכות, בניגוד לתוכניות. ארנסון נשא בעלויות תיקון הנזק, ותבע פיצוי מ-IRM עבור הוצאות אלה, שכללו תשלומים לספקים, משכורות עובדים ועלויות ערבות מורחבות. ארנסון תבע גם עלויות תקורה ורווח קבלני. מנגד, IRM טענה כי התוכניות שסופקו על ידי ארנסון תוכננו בצורה גרועה ולא כללו מנגנון החלקה, וכי הריתוך היה הכרחי לחוזק וקשיחות. בית המשפט בחן את התוכניות ומצא כי הן אכן כוללות מנגנון החלקה, וכי אין הצדקה לרתך את החלקים יחד. עוד קבע השופט כי IRM לא פעלה בהתאם לתוכניות שהסכימה לבצע, וכי היא לא הודיעה לארנסון על הריתוך ולא ביקשה אישור עבורו. מבחינת הנזקים, בית המשפט קיבל את רוב טענותיו של ארנסון. היא העניקה תשלומים לספקים, שכר עובדים ועלות הארכת תקופת הערבות, והוסיפה רווח קבלני של 12% - שהיה השיעור שהוסכם בחוזה העיקרי בין ארנסון לחברת החשמל. בית המשפט לא קיבל את התביעה להוצאות תקורה, הוצאות מים ומלוא עלות השימוש בעגורן, ובמקום זאת העריך סכום סביר לשכר העובדים ולשימוש בעגורן. בסופו של דבר חויבה IRM לשלם לארנסון 5,319,683 שקל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שהסתכמו ב-292,500 שקל. התביעה נגד חברת החשמל, שהייתה גם היא נתבעת בתיק, נדחתה.