ב"ל 46198-06-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה בגין פגיעה בעבודה שהוגשה על ידי תובע שעבד כמפיץ עבור תנובה. התובע טען כי אופי עבודתו, שכללה הרמה, הורדה וסחיבת ארגזים כבדים לאורך כל יום עבודתו, גרם לו לליקוי גופני, ובפרט לקרע בגיד בכתפו השמאלית. כדי להכיר בפציעתו של התובע כנפגע עבודה, על בית המשפט לקבוע שלושה יסודות בהתאם לתיאוריה של מיקרוטראומה: ראשית, יש להוכיח תשתית עובדתית של תנועות חוזרות; שנית, קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין ליקויו הגופני של התובע; ושלישית, כל אחת מהתנועות הללו ודאי גרמה לפציעות קלות שהצטברו לכדי ליקוי גופני. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי עדותו של התובע ועדותו של עדו, עמירם שפירא, מהימנה ועקבית. גם המסמכים הרפואיים של התובע תמכו בטענותיו, מהם עולה כי הוא פנה לטיפול בכאבים בכתף ובסופו של דבר קיבל אבחנה של קרע מלא בכתפו. טענות הנתבעת, שניסו להציג את עבודתה של התובעת כמגוונת ותובענית פחות מבחינה פיזית, לא היו משכנעות דיין כדי להפריך את טענות התובעת. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע אכן סיפק תשתית עובדתית מספקת כדי להצדיק מינוי מומחה להמשך בירור טענתו. בסיס זה כלל את האופי החוזר ונשנה של עבודתו שכללה הרמה ונשיאה של משאות כבדים מדי יום במשך תקופה ממושכת. השופט דורי ספיבק, יחד עם נציגי הציבור שושנה סוזן סמק וכרמן קלינגר, החליטו כי התובע עמד ביסוד הראשון הנדרש להוכחת נפגע עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. ההחלטה בדבר מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין פגיעתו תינתן בנפרד.