ע"א 408/64

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור של רכבת תל אביב בע"מ, אשר תבעה את טוידן בע"מ וגורם נוסף (המשיב מס' 1 והמשיב מס' 2, בהתאמה) בגין תשלום עבור הסעת עובדים אל מפעל כותנה וממנו, וכן השבת קנס חניה. התביעה התבססה על שני הסכמים לכאורה: האחד בעל פה, והשני בכתב, שנעשו על ידי צד שלישי. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי אין די ראיות להוכחת שני ההסכמים. ההסכם בעל פה, שנטען כי נעשה בין המערערת לבין המשיבים, לא הוכח, ואף לא הוכח כי ההסכם בכתב נעשה מטעם המשיבים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם היו המשיבים מסכימים להחזיר למערער את הקנס, אין בכך כדי לקום עילת תביעה, שכן תקנת הציבור אוסרת על החזר קנסות בגין קנסות שנבעו מפשעיהם הפליליים. מהראיות עולה כי שירותיה של המערערת ניתנו אך ורק על פי הסכם בכתב עם החברה הישראלית לתעשיית הכותנה, והמשיבים לא היו צד להסכם זה. השופט ציטט גם פסקי דין ישראליים קודמים לתמיכה בפסיקתו בדבר אי-חוקיות התביעה, בהתייחסו למקרים הנוגעים לחוזים פסולים ולתביעות לפיצוי הולם. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות משפט של המשיבים.