סע"ש 38754-02-13

תקציר

התובע, נהג אוטובוס שעבד אצל הנתבעת מספר שנים, הגיש תביעה נגד מעסיקו בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו. הנתבע טען כי כל התשלומים המגיעים לתובע בוצעו. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים בכל אחת מהטענות. ראשית, התביעה בגין שעות נוספות שלא שולמו נדחתה מאחר שחישובי התובעת התבססו על נתונים חלקיים ולא מאומתים, ושיטת החישוב הייתה שגויה. היא לא עלתה בקנה אחד עם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. בתלושי השכר שהציגה הנתבעת צוין כי שולמו שעות נוספות, ובית המשפט מצא את עדותה של הנתבעת בעניין זה אמינה. באשר לדמי חגים ופדיון ימי חופשה, התביעה נדחתה מאחר שהתובעת לא כימתה רכיבים אלה, ובית המשפט לא יכול היה לבחון האם בוצעו תשלומים אם לאו. עם זאת, באשר לפדיון ימי החופשה, פסק בית הדין לתובע 1,893 ₪, שכן מתלושי השכר עולה כי צבר ימי חופשה שלא נוצלו. גם תביעתו של התובע להפרשי אש"ל נדחתה מאחר שלא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בהוצאותיו, והחישובים שהוגשו לא היו ברורים. התביעה לזכויות סוציאליות בגין לינה ושבת נדחתה בשל חוסר פירוט וראיות שהציג התובע. כמו כן, התביעה לאי תשלום הפרשות לפנסיה נדחתה מאחר שהראיות הראו כי הנתבע הפריש כספים לפנסיה של התובע, והתובע לא בדק או עקב בעניין זה במהלך עבודתו. באשר לאופן הפיטורים, מצא בית הדין כי הנתבעת לא קיימה דיון כדין. לתובע לא נמסר מראש ולא ניתנה לו הזדמנות אמיתית להכין ולטעון את טענותיו. לפיכך, בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובע 20,000 ₪ כפיצוי בגין הליך הפיטורים הפגום. לבסוף, נדחתה התביעה בגין עוגמת נפש, שכן בית המשפט לא מצא כי מדובר במקרה קיצוני וחריג המצדיק פיצוי כזה. לסיכום, בית המשפט דחה את מרבית טענות התובעת וקיבל חלקית את התביעה השנייה, והורה לנתבעת לשלם לתובעת 1,893 ₪ בגין פדיון ימי חופשה ו-20,000 ₪ כפיצוי בגין הפיטורים שלא כדין. כל צד היה אחראי לשאת בהוצאותיו, וניתנו לו 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה.