ע"א 538/78

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין המערערת, המנהלת אולם שמחות, לבין המשיבה מס' 2, שרכשה אולם קולנוע, על הבעלות על מסדרון המפריד בין אולמותיהם בבניין רב קומות. המערערת טענה כי יש לסווג את המסדרון כרכוש משותף, לרשום אותו כבית משותף ולהיות נגיש לכלל הדיירים. עם זאת, בית המשפט מצא כי מעשיה של המערערת סותרים את טענותיה, שכן היא חסמה את המסדרון והשתמשה בו לאחסון אישי. פסק הדין התעמק גם בהקשר ההיסטורי, וציין כי המסדרון תוכנן במיוחד ברוחב חריג כדי לשמש אזור המתנה לאולם קולנוע שתוכנן על ידי המשיבה מס' 2. מכיוון שהמסדרון לא נועד לכל התושבים, הקבלן יכול היה לשריין חלקים ממנו ליחידות ספציפיות. בית המשפט אישר את תוקפו של סעיף חוזה המפרט את הבעלות במסדרון. בנוסף, בית המשפט בחן מכתב של עורך דין המבטיח לרשום את המסדרון כרכוש משותף. היא הגיעה למסקנה כי לעורכת הדין אין סמכות להבטיח הבטחה כזו וכי מעשיה אינם מחייבים את החברה. באשר לסוגיות בטיחותיות, שמע בית המשפט חוות דעת מומחים שסתרו זו את זו. מומחה אחד הדגיש את תפקידו של המסדרון כיציאת חירום חיונית, בעוד שאחר סבר כי מדובר בסכנת אש פוטנציאלית. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת ולא מצא סיבה להאמין כי רוחב המסדרון שנותר לאחר החלוקה יפגע בבטיחות. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם לכל אחד משני המשיבים הוצאות בסך של 10,000 ל"י. פסק הדין ניתן פה אחד על ידי השופטים.