ד"מ 37339-04-22

תקציר

התובעת, מטפלת במקצועה, תבעה את מעסיקה בגין אי תשלום שכר והטבות הקשורות לעבודתה. הנתבע טען כי הוא אינו מעסיקה של התובעת, אך בית הדין קבע אחרת, והגיע למסקנה כי הנתבעת אכן הייתה מעסיקה היחיד של התובעת. בית הדין ביסס החלטה זו על כך שהנתבעת ניהלה משא ומתן וסיכמה עם התובעת על תנאי העסקתה, אכפה את התנאים ושילם את שכרה מכיסו. הנתבעת נמצאה אחראית גם לתשלום שכרה של התובעת עבור עבודתה בימי מנוחה שבועית וחגים, וכן בפיצויי פיטורים, שכן התפטרותה עקב שלילת זכותה למנוחה שבועית נחשבה כפיטורים. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לפצות את התובעת בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה ודמי הבראה, וכן בגין שווי הפדיון של ימי החופשה השנתית שלא נוצלו. הסכום הכולל המגיע לתובע, כולל הפרשי הצמדה וריבית, היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. הנתבע חויב גם בהוצאות המשפט של התובע, בסך 3,500 ₪. פסק הדין ניתן ביום 23.8.2022, ושני הצדדים עודכנו על ההחלטה, עם אפשרות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום מקבלתו.