סע"ש 59143-10-21

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב שאלת הסמכות השיפוטית האם לבית הדין לעבודה יש סמכות מהותית לדון בתביעה שהגיש שוטר נגד משטרת ישראל, מעסיקתו. חוק בית הדין לעבודה מעניק לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעות בין עובדים למעסיקים הנוגעות ליחסי עבודה. עם זאת, קיימים חריגים לכלל זה, שאחד מהם מעוגן בסעיף 93א לפקודת המשטרה. לפי סעיף זה, עניינים הנוגעים למינוי, העברתם, משמעתם ופיטורי שוטרים מצויים מחוץ לסמכותו של בית הדין לעבודה. זאת, בשל אופיו המיוחד של השירות המשטרתי, המחייב מסגרת שיפוטית מובחנת. התובע, קצין משטרה, טען לשורה של התנכלויות במקום העבודה שהובילו להדחתו מתפקידו ולהעברתו לתפקיד אחר. הוא הגיש את תביעתו לבית הדין לעבודה בבקשה לסעד כספי. אולם, מאחר שטענותיו התמקדו בעניינים המנויים בסעיף 93א לפקודת המשטרה, קבע בית המשפט כי אין לו סמכות עניינית לדון בתיק. על פי פסק הדין, דיון בסוגיות אלה יחייב את בית המשפט לקבל החלטות בנושאים שהוחרגו במפורש מסמכותו. בית הדין אמנם הכיר בכך שפיטורים הם סעד חריג, אך הגיע למסקנה כי אין מנוס במקרה זה אלא לדחות את התביעה. טענות התובע, שעניינן העברה ומינוי של שוטרים, חייבו את בית המשפט לדון בנושאים שנאסר עליו במפורש לעסוק בהם. לפיכך, התביעה נדחתה ללא הוצאות למי מהצדדים, והומלץ לתובע להביא את תביעתו בפני בית המשפט המוסמך.