ת"א 41445-09-22

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט סעד זמני שימנע מהמשיבה להמשיך בבנייה על גג ביתם המשותף. העותר טען כי למשיבה אין זכות לבנות על הגג ללא הסכמת בעלי הדירות האחרים וכי רישום הגג כחלק מדירתו של המשיב התבסס על מסמכים מזויפים. בית המשפט שקל שלושה גורמים בבואו להחליט אם להיעתר לבקשה: ראשית, קיומה של עילת תביעה; שנית, מאזן הנוחות; ולבסוף, האם הבקשה הוגשה בתום לב והסעד המבוקש היה שוויוני וצודק. בית המשפט מצא כי העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם בשלב זה של ההליך. בעוד שהעותר טען כי זכויותיו של המשיב בגג לא עוגנו כראוי, זכויותיו של המשיב התבססו על התקנות המוסכמות ועל בעלותו בחלקת המשנה אליה הוצמד הגג. בית המשפט התייחס גם לאיחור של העותרת בהגשת הבקשה, וציין כי המשיבה כבר השקיעה זמן ומשאבים ניכרים בבנייה. שיהוי זה פגע במאזן הנוחות בין הצדדים. זאת ועוד, העותרים לא הביאו כל ראיה התומכת בטענתם לזיוף, למעט חוות דעת גרפולוגית, אשר סותרת את זכויות הקניין של המשיב. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה מאוד לטובת המשיב, מה גם שהבנייה כמעט הושלמה. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.