ע"ע 16136-05-15

תקציר

פסק הדין מדגיש את עקרון היסוד של שוויון בשיטת המשפט הישראלית, בפרט בכל הנוגע לשוויון הזדמנויות ואי אפליה בעבודה. תיק זה מתמקד באפליית נעמי, אם צעירה ואישה דתייה, במהלך בקשתה לתפקיד משפטי במחלקת התביעות של החברה. למרות שלנעמי היו הכישורים הנדרשים, הערות מפלות במהלך תהליך הגיוס, המשקפות סטריאוטיפים לגבי יכולותיה כאם והנחות לגבי אורח חייה הדתי, נאמרו על ידי המעסיק. אלה הובילו למסקנה שהיא לא התקבלה לעבודה מטעמים מפלים. פסק הדין מתייחס לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ומדגיש את האיסור על אפליה על בסיס מאפיינים כגון מין, הורות ואמונות דתיות. הוא דן בנטל ההוכחה במקרים כאלה של אפליה, שעבר למעסיק לאחר שנעמי הראתה ראיות לכאורה לאפליה. בית הדין מצא כי המעסיקה לא הצליחה להוכיח אי אפליה, במיוחד בשל תשאול לא ראוי לגבי תכנון המשפחה שלה ויכולתה לעמוד בדרישות העבודה. בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר שפסקה לנעמי פיצויים, וציין את הרלוונטיות של מודל משטר העבודה הכולל, המפלה לרעה את בעלי החובות המשפחתיים, ובמיוחד נשים. פסק הדין מדגיש גם את האתגרים המתמשכים הניצבים בפני נשים בשוק העבודה בשל אי-שוויון מבני, וקורא לבחינה מחודשת של נוהלי העסקה כדי למנוע אפליה עקיפה וסמויה. הערעור נדחה, והחברה חויבה לשאת בהוצאות המשפט של נעמי.