בש"א 3762/09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעת הפרת חוזה שהגישו שני תובעים נגד שני נתבעים. התובעים טענו כי הנתבעים לא שילמו את מלוא השכר המגיע לתובעת מס' 1 בגין עבודות בנייה ופיתוח שבוצעו במושב בני דרום, כפי שנקבע בהסכם מיום 25.4.06. עוד טענו התובעים כי הפרויקט ארך זמן רב מהמוסכם וכי התוכניות שסופקו לא הושלמו ולא תואמו עם הרשויות הרלוונטיות, דבר שגרם לעיכובים ולהוצאות נוספות. כתוצאה מאי תשלום הנתבעים, נאלצה התובעת מס' 1 לממן בעצמה את הפרויקט, שבסופו של דבר קרס. התובעים תבעו מהנתבעים פיצויים בסך 3,500,000 ₪. הנתבע מס' 1 הגיש תביעה שכנגד, בטענה כי התובעים חרגו ממסגרת הזמן שהוקצבה לביצוע הפרויקט ולא השלימו את העבודה, דבר שאילץ אותו לשכור קבלן אחר. לטענתו, יש להטיל על התובעים אחריות לכל ההוצאות והנזקים הנוספים, בסך 15,450,247 ₪. הנתבעים ביקשו מבית המשפט לחייב את התובעים בערבות, בנימוק של חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה והביעו חשש כי לא יוכלו להחזיר לנתבעים אם יימצאו אחראים. הנתבעים 1 ו-2 פירטו את טיעוני ההגנה שלהם, הצביעו על חולשת עניינם של התובעים וביקשו מבית המשפט לחייב אותם בהוצאותיהם. כונס הנכסים הקבוע של התובעת מס' 1 השיב וטען כי הם גיבשו עילת תביעה כנגד הנתבעים ולא ראו צורך בערבות. כונס הנכסים טען כי קיים סיכוי סביר לקבל תקבולים כספיים משמעותיים מקרן כינוס הנכסים, אשר יפיגו כל חשש לאי יכולת לשלם. בתוך כך, התובעת מס' 2 השיבה בנפרד וטענה כי הנתבעים לא הוכיחו כי סיכויי הצלחת תביעתם נמוכים וכי סכום הערבות המבוקש אינו סביר. בית המשפט, לאחר ששקל את מצבם הכלכלי של שני התובעים ואת נסיבות המקרה, פסק לטובת חיוב התובע מס' 1 בלבד להפקיד ערבות. החלטה זו הייתה מוצדקת בשל מצבה הכלכלי הרעוע של התובעת מס' 1 וטענותיהם כבדות המשקל של הנתבעים, אשר איזנו את טענות התובעים. יתר על כן, בית המשפט לקח בחשבון כי התובע מס' 2 הוא בעל דין יחיד, דבר המצדיק גישה זהירה יותר לשמירה על זכות הגישה שלו לערכאות. סכום הערבות נקבע על 70 אלף שקל, שיופקדו בתוך 30 יום. התיק נקבע לדיון נוסף בפני השופט ניסים ישעיה.