ע"ז 30616-11-18

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב תוקפה של צוואה מיום 10.9.2013, בה הוריש המנוח את כל רכושו לאשתו השנייה, ונישל את ילדיו מנישואיו הראשונים. הנתבעת, בהיותה אחת הילדים, ערערה על הצוואה בטענה כי אביה אינו כשיר לחתום עליה ועשה זאת תחת השפעה מופרזת של אשתו השנייה, התובעת. המחלוקת המרכזית נסובה סביב מצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה, כאשר הנתבע טען כי הוא סובל מדמנציה, בעוד התובע שמר על כשירותו. בית המשפט מינה מומחית, ד"ר איילה שינקמן, אשר חוות דעתה, המתבססת על מסמכים רפואיים והערכות בדיעבד, תומכת בטענת הנתבעת כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה בשנת 2013 בשל דמנציה מתקדמת. מסקנה זו חוזקה על ידי מסמכים שאינם רפואיים, לרבות רישומים של הליכי הגירושין והסכמי ההלוואה של המנוח, וכן עדויות של עדים. יש לציין כי המומחה הדגיש כי אנשים עם דמנציה יכולים להיראות קוהרנטיים לסירוגין, מה שעלול להטעות אחרים להאמין שהם מוכשרים. טענת התובע כי המנוח הבין את מהות הצוואה עומדת בסתירה לנסיבות המצביעות על השפעה בלתי הוגנת. באופן ספציפי, נוכחותו של התובע במהלך עריכת הצוואה, מעורבותו של מתורגמן לא מקצועי בעל קשרים כספיים עם המנוח, ומצבו השברירי של המנוח, כל אלה הצביעו על כפייה. יתר על כן, מורכבותה של הצוואה, המכילה מונחים משפטיים, ושליטתו המוגבלת של המנוח בעברית הצביעו על הצורך בתרגום מדויק, שלא נעשה באופן מקצועי. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבע, ופסל את הצוואה בנימוק שהמנוח נעדר יכולת להבין את טיבה והיה נתון להשפעה בלתי הוגנת. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.