בג"צ 233/85

תקציר

בג"ץ דן בעתירה נגד סירוב רשויות התביעה להתיר לסנגור לעיין בתיק חקירה בעניינו של עד מדינה מרכזי במשפט סחר בסמים. העותרים טענו כי הגישה לתיק זה היא קריטית לערעור על אמינותו של העד. המשיבים, לרבות משטרת ישראל ופרקליטות מחוז חיפה, טענו כי התיק אינו קשור לאישומים נגד העותרים ולפיכך אינו נחשב ל"חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט המחוזי הסכים עם המשיבים ודחה את בקשת ההגנה. בית המשפט העליון קבע כי סמכותו אינה מותנית בנימוקי הדחייה של בית המשפט קמא אלא בהבטחת מילוי חובתה של התביעה לפי סעיף 74. עם זאת, היא אישרה כי יש לפרש "חומר חקירה" באופן רחב, אך לא באופן רחב כל כך עד כי ראיות לא רלוונטיות ולא קבילות נכללות. התועלת הפוטנציאלית להגנה מעיון בתיק הוגדרה כמזערית, ורק סייעה בתשאול מדויק של העד, ובכך לא הצדיקה הכללתו כחומר חקירה. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי רישומי חקירה קודמים של עד שאינם מובילים להרשעה אינם נכללים בדרך כלל בחומר החקירה, אלא אם כן יש להם רלוונטיות משמעותית לקביעת מהימנות או צדק במשפט. בית המשפט דחה את הספקולציות בדבר רשלנות בסגירת התיק נגד עד המדינה כבסיס לא מספיק לגילוי. משכך, נדחתה העתירה, תוך קיום החלטת בית המשפט המחוזי, והעותרים חויבו בתשלום שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.