ת"א 2483-01-21

תקציר

הנתבע הואשם כי אישר עסקת ניכיון בהיקף של שמונה שיקים בשווי כולל של 800,000 ₪, אשר גרמה להפסד לתובע. הנתבעת טענה כי השיקים זויפו, הודפסו על ידי צד שלישי ולא נחתמו על ידה. עם זאת, בית המשפט מצא את גרסתה לאירועים גרועה, לא עקבית ולא אמינה. נחשף כי ניהלה מערכת יחסים עם אדם בשם גבי בן, שלכאורה הרוויח מהעסקה. התובעת, שלא ידעה מראש על מצוקתו הכלכלית של בן, נקבעה כמי שפעלה בתום לב והסתמכה על מצג הנתבעת כי הצ'קים יכובדו. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע הציג מצג שווא, שגרם לתובע לבצע את העסקה ולגרום לו נזק. למרות טענות הנתבעת, בית המשפט לא יכול היה לקבל את העובדה שהיא לא חתמה על השיקים. גם אם לא חתמה עליהם פיזית, עדיין הייתה לה אחריות על פי פקודת השטרות והדין הכללי בגין מצג שווא והטעיה רשלניים. מדובר במקרה מובהק של מרמה, בו הנתבע שיקר ביודעין וגרם לתובע להיפרד מסכומי כסף משמעותיים. זאת ועוד, התנהגותו של התובע לא תרמה לאשמה, וטענת הנתבע לחפותו לא התקבלה. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובע וקיבל את התביעה במלואה. הנתבע חויב לכסות את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, והביטחונות חולטו לבא כוח התובע.