ת"א 14275-09-22

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת בנוגע לתוכנית מחיר למשתכן, תוכנית ממשלתית שמטרתה לסייע למחוסרי דירות לרכוש אותן במחירים נמוכים יותר. התוכנית כוללת מכירת קרקעות באמצעות מכרזים, כאשר הזוכה מחויב למכור אחוז מהדירות לזכאים במחיר הנמוך ביותר למ"ר. מקרה זה נסוב באופן ספציפי סביב פרשנות סעיף במכרזים, אשר לטענת התובעים מגביל את יכולתם של קבלנים להצמיד את מחירי הדירות למדד תשומות הבנייה בתקופה מסוימת. הנתבעים, לעומת זאת, מפרשים את הסעיף באופן שונה, וסבורים כי הוא מתיר הצמדה מרגע חתימת חוזה המכר. בית המשפט בוחן את לשון הסעיף, ומוצא כי הפסקה הראשונה מתייחסת לשלב הטרום חוזי, ואילו הפסקה השנייה מתייחסת לשלב החוזי. מסקנתו היא כי הסעיף מבחין בין מנגנוני הצמדה בשני שלבים אלה. ההצמדה הטרום חוזית תלויה במועד קבלת היתר בנייה מלא, ואילו ההצמדה החוזית מבוססת על אמצעי התשלום והתקדמות הבנייה. פרשנותו של בית המשפט ללשון הסעיף נתמכת בתיקונו, שצמצם את החשיפה לעליות מחירים לרוכשים ותמרץ קבלנים להוציא היתרי בנייה במהירות. בנוסף, נסיבות החוזה ותכליתו מתיישבות עם פרשנותם של הנתבעים. מטרת תוכנית מחיר למשתכן והמכרזים היא לעודד תחרות על מחירי הדירות הנמוכים ביותר למ"ר, ובית המשפט מוצא כי פרשנות הסעיף מתיישבת עם מטרה זו. תכליתו הסובייקטיבית של החוזה עולה בקנה אחד גם עם לשונו ונסיבותיו, ומייתרת את הצורך בכלל הפרשנות נגד המנסח. לאור האמור, בית המשפט דוחה את תביעת התובעים ומורה להם לשאת בהוצאות הנתבעים. על התובעים לשלם 6,000 ₪ לנתבעים 1-2 ו-3,000 ₪ לנתבעים 3-4 בתוך 30 יום.