ע"א 3234/14

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים הנובעים מסכסוך כספי בין שתי חברות המעורבות בפרויקט בנייה עבור אינטל. חברת גג הנגב, קבלנית משנה, ערערה על פסק דין שדחה את תביעתה לתשלום אגרות והוצאות בסך 12 מיליון שקל מהקבלן הראשי, מ' ו', בטענה כי כתבי הוויתור עליהם חתמה מדי חודש מנעו ממנה לעשות כן. החברה טענה כי אין בהצעות החוק החלקיות שהגישה כדי להסיק ויתור על טענותיה, במיוחד בכל הנוגע לנזקים שנגרמו עקב עיכובים בביצוע העבודה, וכי יש להטיל על אינטל, כמזמינה, את האחריות. בתוך כך, ערערה מ' ו' על דחיית תביעתה שכנגד לקיזוז פיצויים מוסכמים כנגד גג הנגב, בטענה כי היה מקום להתיר לה לנכות סכומים אלה בחשבון הסופי. בית המשפט קבע כי גג הנגב, בחתימתו על כתבי ויתור חודשיים בפני עורך דינו, ויתרה על טענותיה הנוגעות לתקופה המכוסה על ידי החשבונות החלקיים. החברה הייתה מחויבת חוזית להסדר זה, שאיפשר יישוב סכסוכים בזמן אמת וסיפק ודאות לכל הצדדים. הצהרתה של אינטל לשלם ישירות למ' ו' לא יצרה יריבות בין גג הנגב לאינטל, וגם טענותיה של האחרונה לא זכו לתמיכה. באשר לערעורו של מ' ו', הסכימו השופטים כי לא היה מקום למנוע מהחברה לנכות את הפיצוי המוסכם מהחשבון הסופי. החוזה איפשר ניכוי זה, ואי ביצוע כן בחשבונות החלקיים לא היווה ויתור על זכויות. אמנם ייתכנו מקרים של חוסר תום לב, אך זה לא היה אחד מהם, שכן מ' ו' הזהירה באופן עקבי את גג הנגב מפני הפרות חוזיות ועיכובים. מאחר שהפיצוי המוסכם בגין עיכובים הסתכם בכ-130,000 ₪, והיתרה המגיעה לגג הנגב עמדה על כ-35,000 ₪ בלבד, התמקד ערעורה של מ' ו' בפער זה. לפיכך קיבל בית המשפט את ערעורה של מ' ו', התיר לה לנכות את הפיצוי המוסכם ולחייב את גג הנגב בהוצאות ערעור משולבות בסך 45,000 ₪ שישולמו למ' ו' ולאינטל. השופט עמית נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים חיות ופוגלמן.