ת"א 17173-01-17

תקציר

בפסק דין זה, בית משפט השלום בבאר שבע, בהרכב השופטת רחלי טיקטין עדולם, התמודד עם סכסוך מקרקעין מורכב בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י" או "התובעת") לבין בני זוג חג'בי (להלן: "הנתבעים") ומושב יכיני. הסכסוך נסב סביב טענת רמ"י לשימוש שאינו חקלאי ובלתי חוקי במקרקעין המהווים נחלה, תוך פלישה לשטחים נוספים. **עובדות שאינן שנויות במחלוקת:** * הנתבעים מחזיקים בנחלה 42 במושב יכיני מכוח הסכם משבצת. * המקרקעין מיועדים לשימוש חקלאי. * הנתבעים, בשנות ה-80 לחייהם, אינם עוסקים כיום בחקלאות, אך עסקו בעבר בכך. * הנתבעים הינם בעלי עסק להובלות, "הובלות חג'בי ישראל ובניו", המנוהל תחת שמו של הנתבע 1. * בנחלה מצויים משאיות, מיכלים/גונדולות, מצע כורכר, צובר סולר, קרוואן ומחסן. * רמ"י שלחה לנתבעים התראה על שימוש שאינו כדין במקרקעין, הכולל הקמת מתחם אחסנה למשאיות וציוד נלווה, וכן פלישה לשטחי חלקה ב' של המושב. * הנתבעים דחו את טענות רמ"י וטענו כי השימוש הוא חקלאי. **עובדות נוספות הרלוונטיות להליך:** * הוגשה תביעת שכנים (ת"א 21537-04-16 לוי נ' חג'בי) בנוגע למטרדים הנגרמים לכאורה מפעילות הנתבעים. * הוגש כתב אישום נגד הנתבע 1 בגין עבודות הטעונות היתר בניה ללא היתר ושימוש חורג למסחר. כתב האישום בוטל בשל מצבו הרפואי של הנתבע. **מהלך ודיון:** ההליך התנהל לאורך מספר שנים, כלל קדמי משפט, הגשת ראיות, חוות דעת מומחים, עדויות, וכן ניסיונות לפשרות. בין הצדדים התנהל מו"מ, נערכו דיוני הוכחות, והוגשו סיכומים. כמו כן, הושג הסכם פשרה בין התובעת למושב יכיני. **טענות הצדדים:** * **התובעת (רמ"י):** טענה כי הקרקע החקלאית נמסרה למטרות חקלאות בלבד, וכי פעילות הנתבעים הכוללת אחסנת משאיות ומיכליות, גם אם להובלת תוצרת חקלאית, אינה מהווה שימוש חקלאי. השימוש הינו מסחרי, רחב היקף, וחורג מהמותר בהסכם המשבצת ובחוק התכנון והבנייה. רמ"י דרשה סילוק ידם של הנתבעים, הריסת בנייה בלתי חוקית, וכן תשלום דמי שימוש ראויים הכוללים רווח יזמי. * **הנתבעים:** טענו כי המשאיות והמיכלים משמשים אך ורק להובלת תוצרת חקלאית, ולכן מדובר ב"עבודות חקלאיות" ובשימוש חקלאי. לטענתם, ההובלה היא חלק משרשרת הייצור החקלאי. הם הסתמכו על חוות דעת ממשרד החקלאות (מר יואב מורג) שקבע כי הצבת ציוד חקלאי פרטי בשטח חקלאי מותרת. בנוסף, טענו כי הציוד הוא פרטי, נדרש להגנה מפני "טרור חקלאי", ומוצב בשטח קטן יחסית. לטענתם, המחסן והקרוואן היו קיימים עוד לפני 1965, והם לא פלשו לדרך. **הדין הנוהג:** בית המשפט סקר את הוראות הסכם המשבצת, המגדיר את מטרת השכירות כ"ניצול השטח העליון של הקרקע בעיקר לצרכי חקלאות, וכן הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרה חקלאית בלבד". כמו כן, נדונו הוראות חוק התכנון והבניה, ובפרט סעיף 156(א) ותוספת הראשונה, המגדירים "מטרה לא חקלאית" כ"בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים". בית המשפט הדגיש כי הפסיקה מפרשת את המונח "שימוש חקלאי" באופן מצמצם, ודורשת זיקה ישירה והדוקה למלאכת הייצור החקלאי, תוך התחשבות בהיקף הפעילות והשלכותיה על הסביבה החקלאית. **דיון והכרעה:** 1. **עסק ההובלות:** בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי הנתבעים מנהלים עסק הובלות בשם "הובלות חג'בי ישראל ובניו", המורכב מ-10 משאיות ומכליות רבות. הקביעה התבססה על עדויות, תמונות, וניתוח חשבוניות שהציגו הנתבעים עצמם, מהן עלה כי הם מובילים מגוון רחב של סחורות, כולל פסולת, חומרי גלם תעשייתיים, ומזון שפג תוקפו, ולא רק תוצרת חקלאית. 2. **אחסון ציוד:** הוכח כי הנתבעים מאחסנים מיכלי רמסע וגונדולות בכמויות גדולות, על שטח נרחב (כ-7.899 דונם, כולל פלישה לחלקה ב' ושטח ציבורי פתוח - שפ"פ), במשך כל ימות השנה. פעילות זו אינה נחשבת שימוש חקלאי, שכן אין זיקה ישירה לייצור חקלאי, ההיקף רחב, וניתן לבצע את האחסנה באזור תעשייתי. 3. **הסתמכות על משרד החקלאות:** בית המשפט קבע כי הסתמכות הנתבעים על עמדתו של מר יואב מורג ממשרד החקלאות אינה יכולה לעמוד. הוכח כי מר מורג לא קיבל את כל המידע הרלוונטי, לא ביקר בשטח, וכי עמדתו השתנתה במהלך העדות, כשהבין את מלוא היקף הפעילות ואופיה המסחרי. בית המשפט הדגיש כי רמ"י היא הגורם המוסמך לקבוע שימושים במקרקעי ישראל, ולא משרד החקלאות. 4. **פלישה לשטחים נוספים:** הוכח כי הנתבעים פלשו לחלקה ב' של המושב ולשטח הציבורי הפתוח (שפ"פ) והשתמשו בהם לאחסון. 5. **מיכל סולר:** הוכח כי מיכל הסולר והכמויות הגדולות של סולר שנרכשו (כ-14,000 ליטר בחודש) שימשו לתדלוק המשאיות של עסק ההובלות, ולא לצרכים פרטיים. 6. **מחסן וקרוואן:** בית המשפט קבע כי המחסן היה קיים מזה זמן רב, ולא מצא בסיס להורות על הריסתו. באשר לקרוואן, נקבע כי אינו שמיש ולא שימש כמשרד. 7. **דמי שימוש:** בית המשפט קבע כי הנתבעים חבים בתשלום דמי שימוש מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, בשל השימוש שעשו במקרקעין בניגוד לייעודם. נקבע גובה דמי השימוש, כולל רווח יזמי, בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל, ובהתבסס על חוות דעת השמאי מטעם רמ"י, שלא נסתרה. **החלטות בית המשפט:** * **סילוק יד:** הנתבעים חויבו לסלק את ידם מחלקה ב' ומשטח השפ"פ. * **פינוי:** הנתבעים חויבו לפנות את כל המכולות, המשאיות, הרמסעות, הגונדולות והמיכלים משטח חלקה ב', משטח השפ"פ, וכן מחלקה א'. בנוסף, חויבו לפנות את מיכל/צובר הסולר. * **תשלום דמי שימוש:** הנתבעים חויבו לשלם לרמ"י סך של 755,345 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. * **הוצאות:** הנתבעים חויבו לשלם לרמ"י עבור אגרת בית משפט, שכר טרחת שמאי, ושכר טרחת עורך דין בסך 14,040 ₪. **חידושים ועיקרים משפטיים:** * **פרשנות "שימוש חקלאי":** בית המשפט אימץ את הפרשנות המצמצמת של "שימוש חקלאי", כפי שנקבע בפסיקה, הדורשת זיקה ישירה והדוקה למלאכת הייצור החקלאי, תוך דחיית טענות על שימוש חקלאי גם כאשר מדובר בהובלת תוצרת חקלאית בלבד, ובפרט כאשר הפעילות הינה בהיקף מסחרי, רחב, ואינה הכרחית לייצור החקלאי. * **סמכות רמ"י מול משרד החקלאות:** הודגשה סמכותה של רמ"י, כמנהלת מקרקעי ישראל, לקבוע את השימושים המותרים בקרקע, וכי עמדתה גוברת על עמדת משרד החקלאות, גם אם קיימת סתירה, במיוחד כאשר האחרון לא קיבל את מלוא המידע הרלוונטי. * **עשיית עושר ולא במשפט:** נקבע כי שימוש במקרקעין חקלאיים ללא ייעוד חקלאי, תוך אי-הסדרת השימוש מול רמ"י, מהווה עילה לתשלום דמי שימוש מכוח עשיית עושר ולא במשפט. * **רווח יזמי:** אישר בית המשפט את הכללת הרווח היזמי בחישוב דמי השימוש, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ולפסיקה. * **הרחבת חזית:** בית המשפט דחה טענות להרחבת חזית מצד התובעת, וקבע כי הפירוט שניתן על ידיה הוא בגדר פירוט טענותיהם של הנתבעים.