עת"מ 16864-03-14

תקציר

העותרים טענו כי פרטים מסוימים בחוזה הזיכיון שלהם עם המדינה, כלומר אלה הקשורים לתמלוגים ותשלומים, צריכים להישאר חסויים. הם ביססו את טענתם על סעיף הסודיות בחוזה, על קיומו של הליך בוררות ועל כך שחשיפת המידע תפגע בסודות מסחריים ובנתונים כלכליים ועסקיים שלהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי תניית הסודיות אינה חלה על חוזה הזיכיון עצמו וכי המסמך המדובר אינו תוצר של הליכי בוררות, ודחה טענות אלה. בית המשפט שקל גם את תחולתו של חוק חופש המידע, המעדיף גילוי מידע. הודגש כי המידע שבידי הרשויות שייך לציבור וכי לאזרחים יש זכות גישה אליו. מאחר שהמידע המדובר נגע לחוזה בין המדינה לבין זכיין בדבר הפעלת משאב ציבורי, נקבע כי הוא בעל אופי ציבורי מובהק, והעותרים לא הצליחו להוכיח כי גילויו יגרום נזק ממשי. בית המשפט הדגיש כי לציבור יש זכות לדעת את תנאיהם של חוזים כאלה וכי הסתרת מידע זה תפגע בביקורת הציבורית. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המידע המבוקש לא נוצר באופן בלעדי על ידי העותרים ואינו מהווה את סודות הסחר המרכזיים שלהם. צוין כי נתונים אלה היו נחשפים למתחרים במהלך הליכי מכרז. גם הסתרת פרטי התשלום נתפסה כבלתי עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט הציבורי והמינהל התקין. מאחר שהעותרים ויתרו בעבר על דרישתם לאי גילוי הוראות תמלוגים, הפעיל בית המשפט את דוקטרינת ההשתק, ומנע מהם לטעון טענה כזו. בית המשפט התייחס גם לנספח ד' לתוספת לחוזה, המפרט את הדרישות שעל הזכיין לעמוד בהן בנוגע למערכת האגרה הדינמית. היא מצאה כי נספח זה אינו מהווה "תוצר עבודה" וכי גילויו לא יחשוף את דפוס הפעולה של הזכיין. במקום זאת, גילויו נחשב לטובת הציבור, שכן הוא הכיל מידע חיוני על שירות שהציבור משלם עבורו. בסיכומו של דבר, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 30,000 ₪.