סע"ש 11500-10-19

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת כמזכירה, טענה כי פוטרה ללא היתר במהלך הריונה ולכן היא זכאית לפיצויים לפי חוק עבודת נשים. כן תבעה פיצויי פיטורים, לחילופין בגין התפטרות לפי חוק הפיטורים, ותשלומים שונים נוספים בגין התנהלות בלתי חוקית של הנתבעת במהלך העסקתה. הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה ולכן אינה זכאית לכל פיצוי בגין פיטורים, וכי התובעת לא הופלתה לרעה וכל זכויותיה שולמו. בית המשפט מצא כי טענת התובעת כי פוטרה ביום השימוע אינה משכנעת וכי היא אכן התפטרה. עם זאת, התנהלות הנתבעת שהובילה להתפטרות היוותה פיטורים בהתנהגות, שכן הנתבעת שינתה באופן מהותי את תנאי העבודה של התובעת ולא הצליחה לקבל היתר פיטורים כנדרש בחוק. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לפיצוי לפי חוק עבודת נשים, אשר בית הדין חישב כי הוא עומד על סך של 18,133 ₪. עוד קבע בית הדין כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, שכן הייתה הצדקה להתפטרותה בשל ההרעה בתנאי עבודתה. הסכום נקבע על 5,592 שקל. מרבית תביעותיה האחרות של התובעת נדחו, לרבות תביעתה לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן בית המשפט לא מצא קשר בין התנהלות הנתבעת לבין הריונה של התובעת. הנתבע חויב לשלם לתובע סכומים שונים בגין התנהלות שלא כדין, לרבות אי מתן הודעה לעובד (1,500 ש"ח), היעדר שימוע (1,000 ש"ח), פגמים בתלושי שכר (1,800 ש"ח), אי הפרשה לפנסיה (3,048 ש"ח), החזר ניכויי שכר (1,625 ש"ח) ופדיון חופשה שנתית (2,732 ש"ח). בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 4,000 ₪, בשל הפער הגדול בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק, והתנהלות הנתבעת במהלך ההליך. הנתבע היה אמור לשאת בהפרשי הצמדה וריבית על כל הסכומים, למעט פיצויי הפיטורים והפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, אשר יישאו בהפרשים ובריבית כאמור ממועד פסק הדין.