סע"ש 53195-08-18

תקציר

התובע, עובד שעתי, תבע את מעסיקו לשעבר בתשלומים שונים הקשורים להעסקתו, לרבות פיצויי פיטורים, תקופת הודעה מוקדמת, פיצויי שימוע, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשות, תשלום בונוסים, הפרשות לפנסיה ופיצויים בגין אי קבלת הודעה מוקדמת על זכויות עובדים. השופטת קבעה כי התובע פוטר מעבודתו והורתה לנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בסך 11,754.39 ש"ח, דמי הודעה מוקדמת חלופית בסך 1,000 ש"ח, 7,780 ש"ח בגין פדיון חופשה, 5,432 ש"ח בגין הפרשות לפנסיה, 500 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, 640 ש"ח כדמי חגים ו-9,525 ש"ח כהפרשי שכר עבור חודש ספטמבר 2017. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע 5,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. השופטת קיבלה את טענת התובע כי ה"בונוס" שקיבל היה חלק משכרו הרגיל, ולכן יש לכלול אותו בעת חישוב זכויותיו הסוציאליות. באשר לנסיבות סיום העסקתה של התובעת, קבעה השופטת כי התובעת פוטרה. מהראיות עולה כי הנתבע החליט לפטר את התובע בעקבות אירוע בו לכאורה נתן שירות לחבר ללא תמורה, ופגישה שהתקיימה לאחר מכן רק ביססה את ההחלטה. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא קיימה שימוע כדין טרם פיטורין, ופסקה לתובע פיצוי בסך 1,000 ₪. השופטת בחנה את טענות התובע לתשלומים שונים וקבעה כי הוא זכאי ל-7,780 שקל לפדיון חופשות, 640 שקל לדמי חגים ו-5,432 שקל להפרשות לפנסיה. כמו כן הורתה השופטת לנתבעת לשלם 500 ₪ בגין אי מסירת הודעה על זכויות עובדים לתובע, כנדרש בחוק. טענות הנתבע לקיזוז בשל נזק כלכלי ותדמיתי נדחו, שכן השופט מצא כי הן אינן נתמכות בראיות כלשהן. לבסוף, השופט לא פסק פיצוייה של הלנה לתובע, בהתחשב בנסיבות המקרה. פסק הדין כלל הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.