ו"ע 1137/00

תקציר

הערעור מתייחס לשומת מס רכישה על חלקת קרקע. המערערת טענה כי ההסכם הנוסף שינה באופן מהותי את ההסכם הראשוני, ולפיכך מהווה עסקה חדשה, אשר דווחה לרשויות המס. מנגד טען המשיב כי ההסכם הנוסף מעולם לא דווח, וכי השומה הראשונית צריכה לעמוד. בית המשפט מצא כי ההסכם הנוסף אמנם שינה את תנאי ההסכם הראשוני, אך טענת המערערת כי דווח למנהל אינה משכנעת. על המערערת הוטלה חובה לדווח על העסקה החדשה, דבר שלא עשתה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי ראיותיו של המערער אינן מהימנות, במיוחד בכל הנוגע לשווי הקרקע. למרות שרוב בתי המשפט סברו כי המשיב לא טעה בשומתם, הם הסכימו כי יש לחשב את שווי המקרקעין על פי ההסכם הנוסף. לפיכך, בית המשפט דחה את הערעור, אך קבע כי שווי העסקה נכון למועד הרכישה הוא 7.6 מיליון דולר. סכום זה ינוכה מהמסים שחבה המערערת, בצירוף ריבית שנתית של 8%, כאמור בהתחייבות המערערת. כן חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. השופט בן שלמה הסכים עם דעת הרוב, אך הדגיש כי המערער ניסה להעלים מס ולא פעל בתום לב. יתר על כן, השופטת הסכימה עם שיקולי המשיבים, וסברה כי אין לצפות מהם להמשיך ולטעות, ואין לראות בכך את המערער. עוד ציינה השופטת כי אין צורך לחשב את המסים מחדש, שכן חישוביו של המשיב היו מספקים. בסופו של דבר הציעה השופטת לחייב את המערערת בתשלום הוצאות משפט גבוהות יותר בסך 30,000 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה.