ע"א 719/20

תקציר

במקרה של סולל בונה ולחאם, התייחס בית המשפט לסוגיות הנובעות מפרויקט בנייה בצור יצחק, שם חתמה סולל בונה על הסכם משולש עם לח"ם ובילדקו להשלמת יחידות דיור וחניון תת קרקעי. מחלוקות התעוררו כאשר סולל בונה ויתרה על הערבויות הבנקאיות של לחאם ללא סיבה, מה שהוביל את שני הצדדים להגיש תביעות הדדיות משמעותיות. בית משפט קמא דחה את מרבית הטענות הללו, לרבות דרישתו של לחאם לתשלומים נוספים בגין שינויים בהיתרי הבנייה ותביעתה של סולל בונה לפיצויים בגין עיכובים בפרויקט. בית המשפט מצא כי למרות שלחם טען כי ההסכם מבוסס על תוכניות ראשוניות, סולל בונה שינתה את תוכנית הפרויקט על בסיס תקנות חדשות יותר מבלי לפצות כראוי את לחאם. עם זאת, שינוי זה לא היווה כפייה כלכלית שפסלה את החוזה, שכן בסופו של דבר הסכים לחאם לתנאים המתוקנים, אם כי תחת לחץ. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לסולל בונה לפצות את לחאם על סכומים ספציפיים, לרבות יתרות שלא שולמו וערבויות שחולטו שלא כדין, תוך הכרה בכך שהבנייה בוצעה בנסיבות משתנות, גם אם בלתי חוקיות. עם זאת, היא פסלה כל תביעה לפיצויי תקורה הנוגעת לעיכובים בפרויקטים, שכן הסכמים לפעול ללא היתרים מתאימים אינם ניתנים לאכיפה כהפרות. פסק הדין משקף יחסי גומלין מורכבים של התחייבויות חוזיות ומדגיש פערים בין תוצרי הפרויקט הצפויים לבין תוצרי הפרויקט בפועל, וכן מכיר בתלונותיה המוצדקות על חילוט כספים.