ע"ע 32616-02-18

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם יש להחזיר רס"ן לשעבר בצה"ל, שהשתחרר ביולי 2011 והתגייס לשירות בתי הסוהר בפברואר 2012, למסלול הפנסיה התקציבית. המערער טען כי שירות בתי הסוהר פעל בחוסר תום לב והיה עליו ליידע אותו על קיומה של מגבלת ששת החודשים לאחר שחרורו מצה"ל ועל המשמעות של אי עמידה במועד זה. בית הדין האזורי דחה את טענת המערער, והוביל אותו לערער לבית הדין הארצי לעבודה. האחרון מצא כי בניגוד למקרה דומה (בהג'ת), התנהלות שירות בתי הסוהר לא עלתה כדי חוסר תום לב. למרות שנמתחה ביקורת על התנהלות השירות על התעלמות מהאינטרסים של הזכאים, אי יידוע זכויותיהם ואי קיום מערכת למעקב אחר הליכי הקליטה של יוצאי כוחות הביטחון, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין במקרה זה כדי להצדיק מתן סעד אכיפה חריג. פסק הדין דחה גם את טענות המדינה בדבר שיהוי, השתק ושיבוש לאור איחור בהגשת התביעה וחתימת המערערת על מסמכים הקשורים להצטרפות לתכנית פנסיה צוברת. למרות ביקורת על מדיניות שירות בתי הסוהר והתנהלותו, הערעור נדחה בשל היעדר חוסר תום לב מצדם, וזכויותיו של המערער לא הוחזרו למסלול הפנסיה התקציבית.