תו"ב 17288-12-08

תקציר

הנתבע במקרה זה לא מילא אחר צו בית משפט להרוס תוספת למבנה שבנה ללא ההיתר הנדרש. הבניין, ששטחו 136 מ"ר, היה אמור להיהרס בתוך שישה חודשים על פי צו שהוציא בית משפט השלום בשנת 1998. צו ההריסה הוארך מספר פעמים, אך הנאשם לא נענה לבקשה. הנאשם, שהיה מיוצג על ידי עורך דין לאורך כל ההליך, הודה בעובדות כפי שהואשמו בכתב האישום משנת 2008 ולאחר מכן הורשע בשנת 2012. שלוש שנים לאחר מכן ביקש הנתבע לחזור בו מהודאתו, בטענה כי הריסת התוספת עלולה לפגוע במבנה כולו וכי קיימת אפשרות לקבלת היתר בנייה לאחר משא ומתן עם הגורמים הרלוונטיים, לרבות רשות מקרקעי ישראל. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת הנאשם, בנימוק של היעדר פגם בהליך ההודאה וציין כי טענות הנאשם נגעו יותר לנסיבות אי מילוי הצו, אליהן יש להתייחס בשלב גזר הדין ולא כבסיס לפסילת הודאה. בית המשפט הדגיש את הצורך בהבנה אמיתית וברצון מאחורי הודאה והכיר בהבנתו הברורה של הנאשם את עובדות כתב האישום. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענות הנתבע בדבר אישורים פוטנציאליים להיתר בנייה אינן נתמכות בראיות, וגם אם הן נכונות, אין בהן כדי לשלול את העבירה שבוצעה. בית המשפט הגיע למסקנה כי נסיבות חריגות הנדרשות לפסילת הודאה אינן מתקיימות במקרה זה. לפיכך, ההודאה עומדת בעינה, והתיק יעבור כעת לשלב גזר הדין.