בש"פ 1290/10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של ניסיון חבלה, כניסה שלא כדין וגניבת רכב. נגד המשיב, תושב הרשות הפלסטינית שהוצג כתושב חברון, הוגש כתב אישום בגין אישומים אלה לאחר אירוע שבו גנבו לכאורה רכב בתל אביב, וניסו לדרוס שוטרים במחסום סמוך לרמאדין, מה שגרם לשוטרים להימלט על נפשם. בעקבות קושי ראייתי בזיהוי המשיב, החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשחרר את המשיב למשמורת דודם ברמאדין בערבויות מסוימות. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי הראיות הקושרות את המשיב לביצוע העבירות מוצקות וכי השחרור היווה טעות של בית המשפט המחוזי, במיוחד בהתחשב במסוכנות הסטטוטורית של העבירות שבוצעו, כמו גם בקושי לפקח על מעצרו של המשיב ברשות הפלסטינית. ערכאת הערעור הסכימה כי קיימות ראיות מספיקות לכאורה, הגם שהיה רגע קצר בו איבדו השוטרים קשר עין עם הנהג. אשר לעילת המעצר, בעוד שבית המשפט הכיר בכך שהמשיבים היו צפויים להשתחרר בערבות אילו היו תושבי ישראל, שהייתו הבלתי חוקית של המשיב ומגוריהם ברשות הפלסטינית עוררו חשש להימלטות וסכנה לדין. בית המשפט הדגיש כי תושבי הרשות הפלסטינית המעורבים במקרים כאלה מעוכבים בדרך כלל עד תום ההליכים, בשל היעדר סיוע משפטי והסכמי הסגרה. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכך שייתכנו נסיבות מיוחדות שבהן ניתן לשקול חלופת מעצר עבור תושבים כאלה. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי במקרה דנן נעוצות החלטת בית המשפט המחוזי בתשתית חלקית, וכי עליה להוסיף ולבחון את אפשרות השחרור, במיוחד נוכח חוסר הבהירות באשר למקום מגוריו של המשיב והמעשיות שבפיקוח על שחרורו ברשות הפלסטינית. הודגש כי משפטו של המשיב צריך להתנהל במהירות, ועד אז יש להותירו במעצר.