ת"א 26533-07-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שני הסכמים לשירותים משפטיים הקשורים לענייני מקרקעין בין עורך דין ללקוחו. ההסכם הראשון נחתם ביולי 2014 והשני בינואר 2015. עורך הדין הסכים לסייע ללקוחה לממש את זכויותיה בחלקת אדמה ולחלק אותה ליחידות קטנות יותר. הלקוחה החזיקה במחצית מהזכויות בחלקה, ואילו המחצית השנייה הייתה בבעלות גיסה. הלקוחה טענה גם לזכויות נוספות על 800 מ"ר וביקשה להשיב לעצמה חלקה נוספת שהופקעה ממשפחתה. עורך הדין היה אמור לקבל שכר טרחה מבוסס הצלחה. הלקוח הפסיק את שירותיו של עורך הדין בשנת 2019, בנימוק של עיכובים. עורך הדין תבע את שכר הטרחה, ואילו הלקוח תבע נגדית בגין רשלנות. בית המשפט מצא כי עורך הדין לא הוכיח ביצוע סביר כנדרש בהסכמים. ההתכתבויות שהוצגו הראו פעולה מינימלית וכמה סתירות בפניות עורך הדין לרשויות, מה שמצביע על חוסר התקדמות משמעותית. יתר על כן, טענתו של עורך הדין בדבר מומחיותו בתחום הנדל"ן לא הוכחה, והוא היה כשיר רק במשך שלוש שנים בעת חתימת ההסכם הראשון. בית המשפט פירש את ההסכמים נגד עורכת הדין שניסח אותם, ומצא כי הלקוחה לא הטעתה אותו בנוגע לזכויותיה בחלקה מסוימת. הוספת מגרש נוסף לתוכנית, שגרמה לעיכובים, הייתה גם היא באחריותו של עורך הדין, שכן היה עליו להכיר את המורכבות ולנהל את התהליך הכולל. גם תביעתו הנגדית של הלקוח בגין רשלנות נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי מורכבות הפרויקט ודרישותיו של הלקוח עצמו תרמו לחוסר ההתקדמות. לפיכך, שתי התביעות נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.