ע"פ 185/82

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בגבר בדואי מהנגב שהורשע בעבירה של ריבוי נישואין לפי סעיף 2 לחוק לתיקון דיני העונשין (ריבוי נישואים), התשי"ט-1959. המערער נישא בשנית במסגרת הסדר "סולחה" בעקבות חטיפת אחותו. הן המערער והן המדינה ערערו על פסק הדין הראשוני של חמישה חודשי מאסר בפועל – המערער טען להקלה ואילו המדינה ביקשה עונש ארוך יותר. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המערער אך קיבל את ערעורה הנגדי של המדינה, והחמיר את העונש ל-12 חודשי מאסר. ההחלטה התבססה על השכיחות הגוברת של נישואים פוליגמיים בקרב שבטים בדואים, על אופיים העסקי של הנישואים השניים ועל פער הגילים המשמעותי בין הבעל לאשתו הקטינה. בית המשפט הדגיש את הצורך בהחמרת הענישה כדי להרתיע מפני עבירות מסוג זה ולהעביר מסר כי המדינה מתייחסת לנושא ברצינות. בפסק הדין צוטטו גם פסקי דין קודמים שהדגישו את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשת המערער להגיש ראיות נוספות הנוגעות לגיל אשתו, שכן הן לא הוצגו במועד ולא היו משפיעות על התוצאה.