עת"מ 43681-02-13

תקציר

העותר ביקש להסדיר את מעמדו בישראל באמצעות בקשה לאיחוד משפחות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל, אליה התנגד המשיב, משרד הפנים, בשל עברו הפלילי של העותר ותפיסת סכנה לשלום הציבור. העותר, שהיה עבריין סמים, התקשה לשכנע את בית המשפט אחרת. עיקר המחלוקת נסובה סביב החלטת המשיב לדחות את הבקשה על הסף במקום לבחון חלופות חלופיות. השופט, לאחר שעיין בחומרים חסויים ושמע את הצדדים, פסק לטובת העותר באופן חלקי. פסק הדין הכיר בזכותו של המשיב להתחשב בשלום הציבור ובמניעה פלילית, אך מצא כי דחיית הבקשה על הסף מוגזמת. תחת זאת, הורה השופט על החלטה מידתית, והעניק לעותר רישיון ישיבה לשנתיים במקום הסירוב המוחלט. היתר זה נתן לעותר הזדמנות להוכיח את שיקומו והתנזרותו מפעילות פלילית. השופט הדגיש את השלכותיה הקשות של ההחלטה המקורית, במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר של העותר ובנסיבות עבירותיו. במהלך תקופה זו על העותר להימנע מכל פעילות פלילית, שלאחריה יבחן המשיב מחדש את הבקשה המקורית. פסק הדין נועד לאזן בין האינטרסים של שלום הציבור לבין זכותו של העותר לחיי משפחה, ובסופו של דבר הביא לתוצאה מידתית יותר מההחלטה הראשונית.