סע"ש 29130-09-20

תקציר

המחלוקת היא האם המבקש, שנבחר במכרז לתפקיד מנהל מחלקת הרווחה, זקוק לאישור המועצה לפי סעיף 103א לצו המועצות המקומיות בטרם ניתן יהיה לדון במינויו בוועדת מינהל השירות. המבקשת והמועצה טוענות כי סעיף 103א אינו חל על חוזי עובדים, בעוד המדינה טוענת שכן. בית המשפט בחן את הסעיפים הרלוונטיים בצו המועצות המקומיות ואת החקיקה הנלווית אליו. נמצא כי סעיף 103א מתייחס לחברי המועצה ולא לעובדים, ואילו על מינויי עובדים חלים סעיפים שונים בצו המועצות המקומיות ובצו המועצות המקומיות (נוהל העסקת עובדים). סעיפים אלה מטילים במפורש את ההחלטה על מינויי עובדים לוועדת מינהל השירות, הערוכה טוב יותר לקבל החלטות אובייקטיביות לגופו של עניין. בנוסף, ציין בית המשפט כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 103א וסעיפים דומים בתקנות אחרות הייתה למנוע התקשרויות עסקיות חסרות מנגנוני ביקורת נוספים, מה שאין כן במינויי עובדים. בית המשפט התייחס גם להחלטת בית המשפט העליון שפירש את סעיף 122א לפקודת העיריות (בדומה לסעיף 103א) כך שיכלול חוזי עבודה, גם לגבי חברי מועצה לשעבר. עם זאת, בית הדין הבחין במקרה זה, שכן קיימות הוראות ספציפיות למינויי עובדים. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המבקש והמועצה, בקובעו כי אין צורך בדרישה לאישור המועצה לפי סעיף 103א, ויש להביא את עניינו של המבקש ישירות לדיון בוועדת מינהל השירות. אין בהחלטה כדי לפגוע בהערכתה העצמאית של ועדת מינהל השירות את מעלותיו של המבקש. כל צד אחראי להוצאות המשפט שלו, ולמבקש יש זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.