עת"מ 2586/06

תקציר

העתירה מערערת על החלטת המשיבים לדחות את בקשת העותר לרכב רפואי ונגזרותיו בשל שהותו הממושכת בחו"ל. העותר, נכה צה"ל עם קטיעה ברגל שמאל וקטיעה חלקית של אגן שמאל, קיבל בעבר זכויות ברכב רפואי, לרבות רכב אישי, בהתבסס על פרקטיקה היסטורית הפוטרת נכים מתשלום מס בעת רכישת רכב. עם זאת, המשיבים דחו את בקשתו, בהסתמך על ההנחיות העדכניות (הנחיה 56.02) המחייבות תושבות קבע בישראל לפחות 180 יום בשנה כדי להיות זכאי לגמלה. העותר טען כי ההנחיות החדשות, שלא פורסמו ברשומות, פוגעות בזכויות הקניין המוקנות לו ובזכותו לקיום בכבוד, וטען כי מגבלותיו הפיזיות וצרכיו נותרו ללא שינוי מחוץ לישראל. מנגד, המשיבים שמרו על שיקול דעתם לשנות את ההנחיות וטענו כי מעולם לא ניתנו הטבות לתושבים בחו"ל. בית המשפט, בהסכמתו עם העותר, קבע כי ההנחיות מהוות תקנה בעלת פועל חקיקתי, וככאלה יש להן אופי של חקיקה. מאחר שהמשיבים נמנעו מלפרסם את ההנחיות, לא יכלו לאכוף אותן כנגד העותר, שהסתמך על הסדרים קודמים. יתר על כן, בית המשפט השווה את מצבה של העותרת לפסקי דין קודמים, והדגיש כי החוב המוסרי של המדינה לנכים שלחמו במלחמות ישראל מזכה אותם בתשלומים יציבים שאין להפחיתם עקב שינויים במדיניות הממשלה או בכלכלה. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט למשיבים להמשיך ולהעניק לעותר את אותן הטבות שקיבל בעבר, ופסק לו 35,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין.