ע"א 86/73

תקציר

פסק דין זה של בית המשפט העליון נסוב סביב תאונת דרכים שאירעה בשנת 1968, בה נפגעו המערערים ותבעו פיצויים מהנהג, מבעל הרכב ומהמבטחת שלהם. שאלת המפתח הייתה האם יש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי, להם היו זכאים המערערים אך לא תבעו, מהפיצויים שישולמו להם. בית המשפט קבע כי סטייה מהותית ממסלול הנסיעה אינה משפיעה על היריבות בין הנפגעים לבין המבטח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, אך עשוי להחריג את התאונה מלהיות מסווגת כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. יתר על כן, בית הדין קבע כי הזכאות לתגמולי ביטוח לאומי, ולא קבלה בפועל, מקנה למעסיק את הזכות לנכות אותם מהפיצויים. הדין החל על עובד שמעשהו המזיק מטיל אחריות שילוחית על מעסיקו זהה לזכותו של המעביד לנכות הטבות. החובה לשפות את המוסד לביטוח לאומי בגין תגמולים ששולמו מוטלת אך ורק בין המעסיק לבין המכון, ללא רלוונטיות לחברת הביטוח של המעסיק. לבסוף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערים בדבר גובה הפיצוי. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב הראשון.