ע"א 598/75

תקציר

התיק סובב סביב צוואה הדדית שערכו המנוחה, מרים רזניק, ובעלה, נתן רזניק. על תוקפה של הצוואה ערערו ילדיהם, שטענו כי אמם טעתה טעות הדדית, ולכן יש לבטלה לפי סעיף 30(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. הילדים טענו כי אמם התכוונה שבעלה ייהנה רק מפירות נכסיה ולא יכלה את סכום הקרן, שהיה אמור לעבור בירושה לארבעת ילדיהם עם מותו. עם זאת, נוסח הצוואה קבע כי נתן יכול לצרוך את הנכסים, והוא עשה זאת על ידי העברתם לבתו הצעירה. בית המשפט העליון קבע כי טעות בהבנת השלכותיה המשפטיות של הצוואה אינה מהווה עילת פסלות לפי סעיף 30(ב). בית המשפט קבע כי לשון הצוואה ברורה ולא נפל תרמית בעריכתה. גם אם מרים לא הבינה את מלוא ההשלכות המשפטיות, הצוואה נותרה בתוקף. בנוסף, בית המשפט לא מצא פגמים צורניים בביצוע הצוואה, ותרגום הצוואה על ידי נתן ליידיש לא היווה השתתפות בעריכתה לפי סעיף 35 לחוק הירושה. נוכח ניסוחה הברור של הצוואה, ובהיעדר תרמית או השפעה בלתי הוגנת, דחה בית המשפט העליון את הערעור, חיזק את תוקפה של הצוואה והורה למערערים לשאת בהוצאות המשיב.