חדל"ת 8847-12-19

תקציר

המבקש, שהיה לו סכסוך כספי עם חברת מליבו חדלת הפירעון שנבע מהסכם משנת 2011, הגיש בקשה למתן רשות להגיש תביעה שכנגד נגד מליבו - שיזמה תביעה נגד המבקש באמצעות נאמניה - במסגרת ההליך האזרחי המתנהל. בעוד שהתביעה שכנגד הייתה מותרת בדרך כלל, מספר גורמים סיבכו את ההחלטה. ראשית, הסדר הנושים של מליבו - שאושר על ידי בית המשפט לפני כמעט שבע שנים - קבע לוח זמנים נוקשה להגשת תביעות חוב, עם עונש מחמיר על אי ציות. שנית, התביעה שכנגד, בניגוד למקרים קודמים, ציינה את מליבו כנתבעת היחידה שכנגד, דבר שיגדיל את אחריות החברה ועלול לפגוע באינטרסים של הנושים שהגישו את תביעותיהם במועד. בנוסף, המבקשת החמיצה הזדמנויות רבות להגיש תביעת חוב משלה נגד מליבו לאורך כל הליכי חדלות הפירעון, שהחלו בשנת 2016. השאלה המרכזית הייתה האם אי עמידתה של המבקשת בלוח הזמנים של הסדר הנושים צריכה לפסול אותה מלהגיש את התביעה שכנגד. השופט הגיע למסקנה כי הוראות הסדר הנושים, יחד עם הימנעותו של המבקש מהגשת תביעת חוב, גברו על השיקולים לטובת התביעה שכנגד. כתוצאה מכך, הבקשה נדחתה. החלטה זו לא הגבילה את זכותה של המבקשת להתגונן מפני תביעתו של מאליבו, אך היא מנעה ממנה להעלות טענות "חרב" מסוימות. השופטת הדגישה כי ההחלטה התקבלה בנסיבות הספציפיות של מקרה זה ואין בה כדי לפגוע בזכויותיו הפרוצדורליות של המבקש.