תפ"ח 2577-06-11

תקציר

גזר הדין זיכה את הסב מאשמת תקיפה מגונה של נכדתו הקטינה, שטענה כי נגע באיברי מינה במהלך חתונת אביה. עניינה של התביעה הסתמך במידה רבה על עדותה של המתלוננת, אשר נמצאה בה מספר פגמים – חוסר עקביות בפרטי האירוע, היעדר מענה רגשי מיידי ושינויים בגרסתה. פגמים אלה, בשילוב מחדלי חקירה משמעותיים, יצרו ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם. השופט הדגיש כי למרות שעדותה של המתלוננת לא נמצאה שקרית או מפוברקת, הצטברות הפגמים וכשלי החקירה הביאו לכך שהתביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. הראיות שהוצגו לא ביססו באופן משכנע את האירוע כפי שתואר על ידי המתלונן. לפיכך, זוכה הסב בשל ספק סביר זה. השופט דיסקין והשופט אחיטוב הסכימו עם חוות הדעת והדגישו נקודות נוספות. דיסקין ציין את משמעות מחדלי החקירה ואת הפגמים בעדות המתלוננת, ואילו אחיטוב התמקד בעמימות פרטי האירוע ובאמינות עדי ההגנה. למרות הדגש האישי, הסכימו כל השופטים כי התביעה לא הוכיחה די הצורך את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, מה שהוביל לזיכויו.