ת"א 45412-12-14

תקציר

המחלוקת היא על פרשנות הסכם אופציה, ובפרט על מועדי פקיעתו ומימושו. בית המשפט בחן את הסכמות הצדדים ומצא כי תקופת האופציה נקבעה במפורש כ-90 יום בהסכם, וכי טענת התובעים להסכם לשלושה חודשים אינה נתמכת. יתר על כן, גם שיטת המימוש הותוותה באופן ברור בהסכם, ובית המשפט מצא כי פעולות התובעים אינן מהוות הודעת מימוש תקפה. גם אם כן, ההודעה נשלחה ימים ספורים לאחר תום תקופת האופציה. עוד קבע בית המשפט כי הסכם האופציה נחתם ביום 4.9.2014 והשינוי ל-9.9.2014 נעשה ללא הסכמת הנתבעים. לפיכך, תקופת האופציה הסתיימה ב-4 בדצמבר 2014. התובעים לא מימשו את האופציה בתוך התקופה המוסכמת. התעקשות הנתבעים על מועד התפוגה לא היוותה חוסר תום לב, מה גם שהסכם האופציה הדגיש את מהות המועדים והתובעים היו מודעים לדחיפות. בנוסף, עיכוב טכני בהסכם אופציה שונה מהסכם מכר סופי, שכן הוא משפיע על חלוקת הסיכונים בין הצדדים. בית המשפט דחה את התביעה וביטל את הוראת השעה והורה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך 25,000 ₪.