ע"פ 8589/23

תקציר

במקרה הנסקר, החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור מתוך הבנה כי גזר דינו של הערכאה הנמוכה יותר אינו מצדיק התערבות. השופטים הדגישו כי בתי המשפט לערעורים נוהגים לכבד את החלטות גזר הדין של בתי המשפט הפרוצדורליים, אלא אם נפלה טעות מהותית או חריגה משמעותית מנורמות הענישה המקובלות, שאף אחת מהן אינה חלה על מקרה זה. המערערת טענה כי בית המשפט המחוזי לא שקל כראוי גורמים מקלים אישיים שונים במהלך גזר הדין, כגון מאמציה ההומניטריים, מצבה המשפחתי ותקופת מעצרה. עם זאת, בית המשפט ציין כי שיקולים אלה נשקלו כדין, כאשר גזר הדין משקף גישה מאוזנת השוקלת נסיבות אישיות אלה אל מול הצורך בהרתעה ובקבלת אחריות. באשר לטענת המערער בדבר תנאי מעצר בלתי הולמים, אשר הוכרו כבלתי עולים בקנה אחד עם אמות מידה משפטיות, מצא בית המשפט כי אין בכך כדי לחייב שינוי בגזר הדין. השופטים חיזקו את עקרון הערכת התוצאה הסופית של הענישה, והגיעו למסקנה כי העונש שנגזר תואם את חומרת מעשיו של המערער ואת ההקשר הכולל של המקרה. לפיכך נדחה הערעור, כאשר השופטים דוד מינץ, יוסף אלרון וגילה כנפי-שטייניץ פסקו פה אחד ב-27 בנובמבר 2024.