ע"פ 2965/18

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק בדיון בערעור פלילי של נאשם שערער על גזר דינו בשורה של סעיפים של תקיפה מינית של קטינים ומעשים מגונים בתוך בית המשפחה. בית המשפט דחה את טענות המערערת כי לא הייתה התאמה מספקת בין גרסתה של המתלוננת לאירועים לבין זו של בני משפחתה וחבריה, וכי אמינותה של המתלוננת מוטלת בספק. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המערערת אכן זכאית להיות "בת משפחה" על פי תנאי חוק העונשין. עוד טען המערער כי יש להתחשב בגילו המתקדם ובנסיבות חייו המורכבות, כמו גם בזמן שחלף מאז הוטל עליו עונש מאסר מותנה קודם. עם זאת, בית המשפט קבע כי בית המשפט המחוזי כבר התחשב בנסיבות אלה ואיזן אותן כראוי אל מול חומרת העבירות שבוצעו. העבירות, שכללו תקיפה מינית ומעשים מגונים כלפי ילדים קטינים בתוך המשפחה, נחשבו להתנהגות עבריינית חוזרת ונשנית והוכחו כבעלות השפעה חמורה ומתמשכת על הקורבנות. בית המשפט התחשב גם בהיעדר החרטה שהפגין המערער ובאי קבלת אחריות על מעשיו, שהביאו לכך שהמתלוננים אולצו להעיד. נסיבותיו האישיות של המערער לא נחשבו כבעלות משקל מספיק כדי להשפיע על החלטת גזר הדין, וגם טענתו כי מדיניות הענישה בעת ביצוע העבירות הייתה פחות חמורה נדחתה. ככלל, הערעור נדון כחסר שחר, והעונש המקורי שהטיל בית המשפט המחוזי צריך לעמוד על כנו. המערער נצטווה להתייצב בבית המעצר ניצן במועד קצוב כדי להתחיל לרצות את עונש המאסר. סגני הנשיא ח' מלצר וד' מינץ הסכימו עם פסק הדין.