ק"ג 46969-01-21

תקציר

הנתבעת, מנורה מבטחים פנסיה, מנהלת קרן פנסיה המוסדרת על פי חוקי ישראל. החברה כפופה לתקנון הקרן, הקובע את זכויות החברים, וכל שינוי בזכויות אלה חייב להיעשות בתקנון. על פי פסיקות קודמות, תקנון הקרן משמש כחוקה וגובר על כל הסכם בעל פה. זכויות החברים נקבעות על פי התקנון הקיים ביום מימוש הזכויות. תום לב וחובות גילוי מוגברות חלות בחוזי שירותים פיננסיים, כולל אלה של ביטוח ופנסיה. נטל ההוכחה מוטל על הצד המבקש לסתור את החזקה כי מסמך חתום משמעו הסכמה. במקרה זה, בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח לסתור חזקה זו. הראיות והעדויות תומכות בטענת הנתבע כי המנוח הבין את האפשרויות העומדות בפניו ואת השלכות חתימתו. בית המשפט מצא את עדותו של מר לוי, המייצג את הנתבע, אמינה. לא הופעל לחץ על המנוח לחתום על הטופס, והיה ברור כי ההחלטה אינה ניתנת לביטול. בנוסף, בית המשפט סבר כי סביר להניח כי אם המנוח היה זקוק לתרגום, בתו, שדיברה עברית, הייתה מתלווה אליו או דואגת למתורגמן. עוד ציין בית המשפט כי המנוח, עולה שהתגורר בישראל קרוב לשלושה עשורים והחזיק בעבודה, ככל הנראה הבין מספיק עברית כדי להבין את משמעות חתימתו. טענת התובע כי המנוח ביקש למשוך את כספי הפיטורים לא הוכחה. מהראיות עולה כי המנוח ביקש במקומו קצבת זקנה וקצבת שאירים מוגדלת. זאת ועוד, ההיגיון הכלכלי בבחירתו של המנוח לא נטען בהצלחה, שכן התובעת לא הציגה כל ראיה למצב הכלכלי וההפרש החודשי הקטן מצטבר באופן משמעותי לאורך זמן. לבסוף, בית המשפט התייחס לסעיף 43.6 לתקנון הקרן, והדגיש כי לא ניתן לשנות את בחירת אפשרויות הפנסיה לאחר קבלת קצבת הזקנה הראשונית. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לפצות את הנתבע בהוצאות בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום.